לפני כ-13 שנה, בספטמבר 2010, נסעתי ללדת בהיותי בשבוע 35.
מהר מאוד, בעצם מיד כשהגענו לבית החולים- נראה כי לתינוקת, שלה חיכינו, אין דופק.
המחשבות שעלו, הכאבים הבלתי ניתנים להגדרה – הפיזיים והרגשיים – הציפו אותי.
נכנסתי ללידה "רגילה", שארכה לא מעט זמן, וכל מה שהתחולל שם – חשוב, אך לא רלוונטי לספר הנוכחי. בבית חיכו לנו שתי בנות, שידעו שאמא נסעה ללדת. מצפות שאבא ישוב. המחשבה על האכזבה שאני יודעת שתגיע, המחשבה עליהן – נרגשות ומצפות לרגע הזה, הייתה כל כך קשה.
בתי הקטנה עלתה לכיתה א', והגדולה לכיתה ד'.
הדברים כפי שמובאים בספר- כך היו. שמנו הכול על השולחן בלב פתוח וברגישות גדולה. כעבור שנה וחצי נולדה לנו ילדת קשת – תינוקת חדשה.
האושר היה גדול.
כשהגיעה ילדת הקשת לגיל ארבע, הרגשתי שאני חייבת לספר לה את הסיפור שלנו, שבעצם כולנו חווינו, ולה, שהיא חלק מהמשפחה שלנו, לא היה מושג על קיומו. התייעצתי באיזו דרך להעביר לה את הסיפור המשפחתי שלנו, וסיפרתי גם לה- ברגישות גדולה ובלב פתוח. היו לה הרבה שאלות, באותה עת ולאורך כל השנים, ואני תמיד הייתי שם לענות על מה שיכולתי, להחזיר שאלות ולהתייחס לכל מה שצף.
בשנת 2020 ,לאחר 10 שנים מיום הלידה השקטה, אחר הצהריים אחד, כשסיימתי את עבודתי, נכנסתי לאחד מהפורומים שעוסקים בלידות שקטות, ושאלה אחת של אמא שעברה לידה שקטה, הייתה הסימן שלי לכתוב את הספר הזה, שיהווה תיווך לילדים הקיימים ולילדים שבאים אחרי – ילדי הקשת.
כשסיימתי לכתוב, ישבתי עם בתי, ילדת הקשת, בת השמונה והקראתי לה את הספר. לאחר מכן, החלטנו יחד שאני אקריא לה שוב, עמוד-עמוד, כשאני מקריאה והיא מציירת, את מה שעולה על רוחה, ללא הכוונה מצדי.
עברנו יחד תהליך מיוחד מאוד וארוך, עד העברת הספר לעימוד גרפי.
הספר מיועד בראש ובראשונה למשפחות שעברו לידה שקטה, שלהם ילדים נוספים, שהיו כבר בעת הלידה השקטה או שהגיעו כילדי קשת לאחריה. הספר, כמו הגישה שלי מהרגע הראשון, שם את הדברים על השולחן, לא מייפה, לא מטייח, ונשאר נאמן ללב. מקווה שתמצאו בספר כלי להעברת המסר, לחיבור, להכלה ולשיח פתוח, גם אם הסיפור שלכם קצת שונה, שהתחיל אחרת או הסתיים אחרת- הרעיון הוא לאפשר לכם ולילדיכם לגעת בכאב ולצמוח מתוכו אחרי חוויה כל כך חזקה ועצובה.
קריאה משותפת מיוחדת וטובה.

סמדר סלע גלבוע